<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ע"ז</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בפ' התכלת [מנחות מ"ב ע"ב] אמ' רב יהוד' אמ' רב עשאה מן הקוצים ומן הגרדים ומן הנימים פסולין. כולן לא נתחברו לשום ציצית, אלא מחוברין ועומדין, החוטין ע"י אריגה או ע"י (תפילה) [תפירה], מן הסיסין כשירה, משום דבעיא תלייה לשמה. וה"נ מוקמי' ליה בפ"ק דסוכה [ט' ע"א], גבי פלוגת' ב"ש וב"ה, בסוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, ופריך וב"ה לית להו דרב יהודה אמ' רב עשאה מן הקוצים מן הגרדין מן הנימין פסולה, כי אמרית' קמיה דשמואל אמ' מן הסיסין פסולה, אלמ' בענן עשייה לשמה, ה"נ בענן עשייה לשמה, ומשמ' דאפי' ממילתי' דרב בעי, דנהי דלא בעי טויה לשמה, תלייה לשמה בעי ובהא מודו כ"ע, ומשני, שני הת' דא' קרא גדילים תעשה לך לשם חובך, ה"נ כתי' חג הסוכות תעשה לך, ההוא למעוטי גזולה, וש"מ דר"ל דעשיית ציצית לשמה היינו מדאוריית', וסוכה מדרבנן. ובירושל' [סוכה פ"א ה"ב] גרס' עלה דמילת' דב"ה דמכשירי', תני וצריך לחדש בה דבר אף במצה כן, מצה פלוגתא דב"ש וב"ה, א"ר יוסי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם מצה דבר ברור הוא שלא דקדק בה. והיה הש"ר רוצה לומר דכל מצות בענן תחלת עשייה לשם מצוותו, ומייתי הת' בפ' התכלת, הא דתני' חיפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולה עור בהמה טהורה כשיר', ואע"פ שלא עיבדן לשמן, ומוקי הת' רב דלא בעי טוויה לשמה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ושמואל כרשב"ג. ועתה הקשה ר"ת מהילכתא אהילכת', דבפ' נגמר הדין [סנהדרין מ"ח ע"ב] פליגי אביי ורבא באורג בגד למת דאסר אביי, משום דהזמנה מילת' היא, ורבא אמ' מותר הזמנה לאו מילת' היא, ומסיק כתנאי חיפן זהב או שטלה עליהן וכו', ופרש"י דהתם, דרבא כת"ק דאפי' לא עיבדן לשמן כשירי' דהזמנה לאו מילת' היא, ולא תלי בעיבוד לשמה כלל, ואביי כרשב"ג דלא צריך עיבוד לשמו, וצריך הזמנה דהזמנה מילת' היא ומועלת. וקשה לר"ת מהילכת' אהילכת' דמכדי הת' פסיק הילכת' כרבא דאיהו קאי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, ואנן אמרינ' בפ' הנזקי' [גיטין נ"ד ע"ב] לעיל מגמ', דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו א"ל ספר תורה שכתבתי לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמם, א"ל ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ספר תורה, אלמ' דבענן עיבוד לשמה, ופר"ת בפ' נגמר הדין דרבא סבירא כרשב"ג ואביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ואפי' בהזמנה בעלמ' בלא מעשה גמור שפיר דמי, כגון תיקון קלפים ושירטוט סגי ליה, ורבא אמ' הזמנה לאו מילת' היא, לא סגי ליה אם לא שיעבדם לשמן דהוי מעשה גמור כרשב"ג. ולא נהיר' לש"ר חדא דהאורג בגד למת אין לך מעשה גמור מזה, ואפי' הכי אמ' רבא דהזמנה לאו מילת' היא, ואמאי לימ' בעיבוד דהזמנה מילת' היא, ותו דבלאו הכי תיקשי הילכת' דבפ' התכלת מוקמי' לרב כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, וקיימ' לן הילכת' כרב באיסורי, ואיהו מוקי לה הת' מילתי' דרבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה, ופסקי' הת' הילכת' כרבא. להכי נרא' לש"ר כפר"ש, דרבא סבירא ליה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, והכי אית לן למימ' דאפי' רב דלא בעי טויה לשמה, מ"מ אם טוואה בפירוש שלא לשמן, כגון אדעת' דגלימ' מודי רב דפסול, וסבירא ליה כת"ק דהן רבים, דלא בעו עיבוד לשמה, אעפ"כ מודו דאם עיבדן בפירוש שלא לשמן פסולין. וה"פ דהת' בפ' הנזקין, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו אמ' ספר תורה שכת' לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמן, י"ל אע"פ דמיסתבר לישנ' הת' דלא עיבדתים לשמן כ"א בסתם, מ"מ יש לפרש שאמ' לו בהדיא עיבדתים שלא לשמן, שעקר שמן מהן דכ"ע מודו דפסולין. ואל תתמה שהרי אפי' אלשון משנה בכה"ג לא סמכינן, כדמוכ' ברי' מס' זבחים [ב' ע"ב], דדייק התם וזבחים דסתמן כשירי' מנלן אילימ' מהא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ולא קתני שלא נזבחו לשמן, שאם היה כך הלשון שלא נזבחו, היה משמע ששחטן סתם ואפי' הכי לא עלו, אלא גבי אשה דתנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול, ולא קתני שלא נכתב לשם אשה פסול, ואפי' הכי פסול, אלמ' אע"ג דתנן שנכתב שלא לשם אשה, דמשמ' שעקר שם אותה אשה ממנו, אפי' הכי דייק תלמוד' התם דסתמי' פסול, הרי אתה רואה דאפי' אמשמעות הלשון במשנה לא סמכינן, כ"ש אלשון תלמוד' דלא דייקי', ונפרש בו בלא עיבדתים לשמם כגון דעקר שמם מהן, אבל עיבדן בסתם כשירה והכי הלכתא. וה"נ מוקמי לרבא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמן, ורב נמי כותיהו, והכי מוכחי' נמי מהא דתני' בפ"ק דמס' סופרי' [ה"ד], לוקחין עורות מ"מ לספרים לתפילין ואין חוששין לעורות לבובין שמא הן, והת' מיירי במעובד', דאי בשאינ' מעובד' ליחזו אם הקרע עגול או משוך, כדמפר' הת' בפ"ב דע"ז [כ"ט ע"ב], אלמ' אפי' לתפילי' לא בעינ' עיבוד לשמן, ואי לא הוו עבודין ליחזו אם הקרע עגול או משוך, אלא ודאי בעבודי', דליכ' למיקם עלה כלל, וש"מ דעיבדן סתם כשר רק שלא יעקור שמן מהן, והך בריית' דמייתי בפ' השולח [גיטין מ"ה ע"ב], לוקחי' ספרי' מן הגוים מ"מ, נמי לא תיקשי, דאע"ג דעיבדן לשמן בסתם ולא לשמן בפירוש כשירים, דאמאי נחזיקם בחזקת שלא לשמן שעקר שמן מהן, והוי כבריית' דלוקחי' עורות מ"מ. וא"ת מאחר דאוקמי' לרבא כת"ק דפסלי בעיבדן שלא לשמן בפירוש, היכי מצי סבר רבא הכי, הא במה שיזמינם שלא לשמן לאו מילת' היא, י"ל הא דאמר רבא הזמינ' לאו מילתא היא, דוקא כגון הזמנת בגד למת דלאו גוף המצוה, ה"ה נמי הזמנת העור לתשמיש תפילין, דאותו עור שטלה עליהן, שימוש תפילין שפר"ש בגיטין, שטלה עליהן כגון טלאי בגדים, אבל בגוילין של ספר תורה דפ' הנזקי', זהו גוף המצוה, התם חשוב הזמנה אם הזמינו שלא לשמן שעקר שמו ממנו, אפי' רבא מודי דפסולי'. וכן בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, זהו עיקר המצוה אם עקר שמן מהן ודאי כ"ע מודו דפסולי', ואם עשאן בסתם כשירי'. והש"ר פי' זה החילוק אך שינה בזה, דהוא פי' דכל רצועות של תפילין חשוב תשמיש לתפילי' להכי הזמנה דידיה לאו הזמנה היא. ולפי' זה משמע הא דאמ' דת"ק סבר(י) עור בהמה טהורה כשירה אע"פ שלא עיבדו לשמו, יש לפרש אע"פ שעיבדן שלא לשמן שעקר שמן מהן, דהזמנה תשמיש דמצוה לאו מילתא היא לא לאיפסולי ולא לאכשורי, אבל בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, עיקר של מצוה, אם עקר שמן מהן, ודאי כ"ע מודו דפסולין ואם עשה בסתם כשר. ותדע דיש חילוק כדפרי' דהא בפ' נגמר הדין אמרינ', ורבא מאי טעמא לא יליף לה מעגלה ערופה דנאסר' בהזמנה, אמ' לך משמשין ממשמשין גמר לאפוקי עגלה ערופה דאיהי גופה קדשה, אלמ' דיש חילוק בין גוף המצוה ובין משמשיה. ומי' כ"ע מודו דמצוה לעבד לשמה בין גוף המצוה ובין תשמישיה לכתחילה, ורב נמי דאמ' מן הסיסין כשירה, פ' אע"פ שלא טוואן לשמן, מי' תלייתן וקשירתן בעי לשמה, והא דאמ' רב בפ' התכלת, דעשיית ציצית בגוי כשירי', לא קשי' מידי מדפ"ב דגיטין [כ"ג ע"א] גמר', הכל כשירי' לכתוב את הגט, דאמ' הת' גוי אדעת' דנפשיה קעביד, די"ל גבי גט (התירו) [החמירו] משום חומרה דאשת איש, אבל בציצית לא אמרי' אדעתי' דנפשי' קעביד כ"א לשמה.
<h2>דף מה:</h2>
בפ' התכלת [מנחות מ"ב ע"ב] אמ' רב יהוד' אמ' רב עשאה מן הקוצים ומן הגרדים ומן הנימים פסולין. כולן לא נתחברו לשום ציצית, אלא מחוברין ועומדין, החוטין ע"י אריגה או ע"י (תפילה) [תפירה], מן הסיסין כשירה, משום דבעיא תלייה לשמה. וה"נ מוקמי' ליה בפ"ק דסוכה [ט' ע"א], גבי פלוגת' ב"ש וב"ה, בסוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, ופריך וב"ה לית להו דרב יהודה אמ' רב עשאה מן הקוצים מן הגרדין מן הנימין פסולה, כי אמרית' קמיה דשמואל אמ' מן הסיסין פסולה, אלמ' בענן עשייה לשמה, ה"נ בענן עשייה לשמה, ומשמ' דאפי' ממילתי' דרב בעי, דנהי דלא בעי טויה לשמה, תלייה לשמה בעי ובהא מודו כ"ע, ומשני, שני הת' דא' קרא גדילים תעשה לך לשם חובך, ה"נ כתי' חג הסוכות תעשה לך, ההוא למעוטי גזולה, וש"מ דר"ל דעשיית ציצית לשמה היינו מדאוריית', וסוכה מדרבנן. ובירושל' [סוכה פ"א ה"ב] גרס' עלה דמילת' דב"ה דמכשירי', תני וצריך לחדש בה דבר אף במצה כן, מצה פלוגתא דב"ש וב"ה, א"ר יוסי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם מצה דבר ברור הוא שלא דקדק בה. והיה הש"ר רוצה לומר דכל מצות בענן תחלת עשייה לשם מצוותו, ומייתי הת' בפ' התכלת, הא דתני' חיפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולה עור בהמה טהורה כשיר', ואע"פ שלא עיבדן לשמן, ומוקי הת' רב דלא בעי טוויה לשמה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ושמואל כרשב"ג. ועתה הקשה ר"ת מהילכתא אהילכת', דבפ' נגמר הדין [סנהדרין מ"ח ע"ב] פליגי אביי ורבא באורג בגד למת דאסר אביי, משום דהזמנה מילת' היא, ורבא אמ' מותר הזמנה לאו מילת' היא, ומסיק כתנאי חיפן זהב או שטלה עליהן וכו', ופרש"י דהתם, דרבא כת"ק דאפי' לא עיבדן לשמן כשירי' דהזמנה לאו מילת' היא, ולא תלי בעיבוד לשמה כלל, ואביי כרשב"ג דלא צריך עיבוד לשמו, וצריך הזמנה דהזמנה מילת' היא ומועלת. וקשה לר"ת מהילכת' אהילכת' דמכדי הת' פסיק הילכת' כרבא דאיהו קאי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, ואנן אמרינ' בפ' הנזקי' [גיטין נ"ד ע"ב] לעיל מגמ', דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו א"ל ספר תורה שכתבתי לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמם, א"ל ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ספר תורה, אלמ' דבענן עיבוד לשמה, ופר"ת בפ' נגמר הדין דרבא סבירא כרשב"ג ואביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ואפי' בהזמנה בעלמ' בלא מעשה גמור שפיר דמי, כגון תיקון קלפים ושירטוט סגי ליה, ורבא אמ' הזמנה לאו מילת' היא, לא סגי ליה אם לא שיעבדם לשמן דהוי מעשה גמור כרשב"ג. ולא נהיר' לש"ר חדא דהאורג בגד למת אין לך מעשה גמור מזה, ואפי' הכי אמ' רבא דהזמנה לאו מילת' היא, ואמאי לימ' בעיבוד דהזמנה מילת' היא, ותו דבלאו הכי תיקשי הילכת' דבפ' התכלת מוקמי' לרב כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, וקיימ' לן הילכת' כרב באיסורי, ואיהו מוקי לה הת' מילתי' דרבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה, ופסקי' הת' הילכת' כרבא. להכי נרא' לש"ר כפר"ש, דרבא סבירא ליה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, והכי אית לן למימ' דאפי' רב דלא בעי טויה לשמה, מ"מ אם טוואה בפירוש שלא לשמן, כגון אדעת' דגלימ' מודי רב דפסול, וסבירא ליה כת"ק דהן רבים, דלא בעו עיבוד לשמה, אעפ"כ מודו דאם עיבדן בפירוש שלא לשמן פסולין. וה"פ דהת' בפ' הנזקין, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו אמ' ספר תורה שכת' לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמן, י"ל אע"פ דמיסתבר לישנ' הת' דלא עיבדתים לשמן כ"א בסתם, מ"מ יש לפרש שאמ' לו בהדיא עיבדתים שלא לשמן, שעקר שמן מהן דכ"ע מודו דפסולין. ואל תתמה שהרי אפי' אלשון משנה בכה"ג לא סמכינן, כדמוכ' ברי' מס' זבחים [ב' ע"ב], דדייק התם וזבחים דסתמן כשירי' מנלן אילימ' מהא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ולא קתני שלא נזבחו לשמן, שאם היה כך הלשון שלא נזבחו, היה משמע ששחטן סתם ואפי' הכי לא עלו, אלא גבי אשה דתנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול, ולא קתני שלא נכתב לשם אשה פסול, ואפי' הכי פסול, אלמ' אע"ג דתנן שנכתב שלא לשם אשה, דמשמ' שעקר שם אותה אשה ממנו, אפי' הכי דייק תלמוד' התם דסתמי' פסול, הרי אתה רואה דאפי' אמשמעות הלשון במשנה לא סמכינן, כ"ש אלשון תלמוד' דלא דייקי', ונפרש בו בלא עיבדתים לשמם כגון דעקר שמם מהן, אבל עיבדן בסתם כשירה והכי הלכתא. וה"נ מוקמי לרבא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמן, ורב נמי כותיהו, והכי מוכחי' נמי מהא דתני' בפ"ק דמס' סופרי' [ה"ד], לוקחין עורות מ"מ לספרים לתפילין ואין חוששין לעורות לבובין שמא הן, והת' מיירי במעובד', דאי בשאינ' מעובד' ליחזו אם הקרע עגול או משוך, כדמפר' הת' בפ"ב דע"ז [כ"ט ע"ב], אלמ' אפי' לתפילי' לא בעינ' עיבוד לשמן, ואי לא הוו עבודין ליחזו אם הקרע עגול או משוך, אלא ודאי בעבודי', דליכ' למיקם עלה כלל, וש"מ דעיבדן סתם כשר רק שלא יעקור שמן מהן, והך בריית' דמייתי בפ' השולח [גיטין מ"ה ע"ב], לוקחי' ספרי' מן הגוים מ"מ, נמי לא תיקשי, דאע"ג דעיבדן לשמן בסתם ולא לשמן בפירוש כשירים, דאמאי נחזיקם בחזקת שלא לשמן שעקר שמן מהן, והוי כבריית' דלוקחי' עורות מ"מ. וא"ת מאחר דאוקמי' לרבא כת"ק דפסלי בעיבדן שלא לשמן בפירוש, היכי מצי סבר רבא הכי, הא במה שיזמינם שלא לשמן לאו מילת' היא, י"ל הא דאמר רבא הזמינ' לאו מילתא היא, דוקא כגון הזמנת בגד למת דלאו גוף המצוה, ה"ה נמי הזמנת העור לתשמיש תפילין, דאותו עור שטלה עליהן, שימוש תפילין שפר"ש בגיטין, שטלה עליהן כגון טלאי בגדים, אבל בגוילין של ספר תורה דפ' הנזקי', זהו גוף המצוה, התם חשוב הזמנה אם הזמינו שלא לשמן שעקר שמו ממנו, אפי' רבא מודי דפסולי'. וכן בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, זהו עיקר המצוה אם עקר שמן מהן ודאי כ"ע מודו דפסולי', ואם עשאן בסתם כשירי'. והש"ר פי' זה החילוק אך שינה בזה, דהוא פי' דכל רצועות של תפילין חשוב תשמיש לתפילי' להכי הזמנה דידיה לאו הזמנה היא. ולפי' זה משמע הא דאמ' דת"ק סבר(י) עור בהמה טהורה כשירה אע"פ שלא עיבדו לשמו, יש לפרש אע"פ שעיבדן שלא לשמן שעקר שמן מהן, דהזמנה תשמיש דמצוה לאו מילתא היא לא לאיפסולי ולא לאכשורי, אבל בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, עיקר של מצוה, אם עקר שמן מהן, ודאי כ"ע מודו דפסולין ואם עשה בסתם כשר. ותדע דיש חילוק כדפרי' דהא בפ' נגמר הדין אמרינ', ורבא מאי טעמא לא יליף לה מעגלה ערופה דנאסר' בהזמנה, אמ' לך משמשין ממשמשין גמר לאפוקי עגלה ערופה דאיהי גופה קדשה, אלמ' דיש חילוק בין גוף המצוה ובין משמשיה. ומי' כ"ע מודו דמצוה לעבד לשמה בין גוף המצוה ובין תשמישיה לכתחילה, ורב נמי דאמ' מן הסיסין כשירה, פ' אע"פ שלא טוואן לשמן, מי' תלייתן וקשירתן בעי לשמה, והא דאמ' רב בפ' התכלת, דעשיית ציצית בגוי כשירי', לא קשי' מידי מדפ"ב דגיטין [כ"ג ע"א] גמר', הכל כשירי' לכתוב את הגט, דאמ' הת' גוי אדעת' דנפשיה קעביד, די"ל גבי גט (התירו) [החמירו] משום חומרה דאשת איש, אבל בציצית לא אמרי' אדעתי' דנפשי' קעביד כ"א לשמה.
<h2>דף נד:</h2>
בפ' התכלת [מנחות מ"ב ע"ב] אמ' רב יהוד' אמ' רב עשאה מן הקוצים ומן הגרדים ומן הנימים פסולין. כולן לא נתחברו לשום ציצית, אלא מחוברין ועומדין, החוטין ע"י אריגה או ע"י (תפילה) [תפירה], מן הסיסין כשירה, משום דבעיא תלייה לשמה. וה"נ מוקמי' ליה בפ"ק דסוכה [ט' ע"א], גבי פלוגת' ב"ש וב"ה, בסוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, ופריך וב"ה לית להו דרב יהודה אמ' רב עשאה מן הקוצים מן הגרדין מן הנימין פסולה, כי אמרית' קמיה דשמואל אמ' מן הסיסין פסולה, אלמ' בענן עשייה לשמה, ה"נ בענן עשייה לשמה, ומשמ' דאפי' ממילתי' דרב בעי, דנהי דלא בעי טויה לשמה, תלייה לשמה בעי ובהא מודו כ"ע, ומשני, שני הת' דא' קרא גדילים תעשה לך לשם חובך, ה"נ כתי' חג הסוכות תעשה לך, ההוא למעוטי גזולה, וש"מ דר"ל דעשיית ציצית לשמה היינו מדאוריית', וסוכה מדרבנן. ובירושל' [סוכה פ"א ה"ב] גרס' עלה דמילת' דב"ה דמכשירי', תני וצריך לחדש בה דבר אף במצה כן, מצה פלוגתא דב"ש וב"ה, א"ר יוסי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם מצה דבר ברור הוא שלא דקדק בה. והיה הש"ר רוצה לומר דכל מצות בענן תחלת עשייה לשם מצוותו, ומייתי הת' בפ' התכלת, הא דתני' חיפן זהב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה פסולה עור בהמה טהורה כשיר', ואע"פ שלא עיבדן לשמן, ומוקי הת' רב דלא בעי טוויה לשמה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ושמואל כרשב"ג. ועתה הקשה ר"ת מהילכתא אהילכת', דבפ' נגמר הדין [סנהדרין מ"ח ע"ב] פליגי אביי ורבא באורג בגד למת דאסר אביי, משום דהזמנה מילת' היא, ורבא אמ' מותר הזמנה לאו מילת' היא, ומסיק כתנאי חיפן זהב או שטלה עליהן וכו', ופרש"י דהתם, דרבא כת"ק דאפי' לא עיבדן לשמן כשירי' דהזמנה לאו מילת' היא, ולא תלי בעיבוד לשמה כלל, ואביי כרשב"ג דלא צריך עיבוד לשמו, וצריך הזמנה דהזמנה מילת' היא ומועלת. וקשה לר"ת מהילכת' אהילכת' דמכדי הת' פסיק הילכת' כרבא דאיהו קאי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, ואנן אמרינ' בפ' הנזקי' [גיטין נ"ד ע"ב] לעיל מגמ', דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו א"ל ספר תורה שכתבתי לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמם, א"ל ספר תורה ביד מי, א"ל ביד לוקח, א"ל מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ספר תורה, אלמ' דבענן עיבוד לשמה, ופר"ת בפ' נגמר הדין דרבא סבירא כרשב"ג ואביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ואפי' בהזמנה בעלמ' בלא מעשה גמור שפיר דמי, כגון תיקון קלפים ושירטוט סגי ליה, ורבא אמ' הזמנה לאו מילת' היא, לא סגי ליה אם לא שיעבדם לשמן דהוי מעשה גמור כרשב"ג. ולא נהיר' לש"ר חדא דהאורג בגד למת אין לך מעשה גמור מזה, ואפי' הכי אמ' רבא דהזמנה לאו מילת' היא, ואמאי לימ' בעיבוד דהזמנה מילת' היא, ותו דבלאו הכי תיקשי הילכת' דבפ' התכלת מוקמי' לרב כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, וקיימ' לן הילכת' כרב באיסורי, ואיהו מוקי לה הת' מילתי' דרבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה, ופסקי' הת' הילכת' כרבא. להכי נרא' לש"ר כפר"ש, דרבא סבירא ליה כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, והכי אית לן למימ' דאפי' רב דלא בעי טויה לשמה, מ"מ אם טוואה בפירוש שלא לשמן, כגון אדעת' דגלימ' מודי רב דפסול, וסבירא ליה כת"ק דהן רבים, דלא בעו עיבוד לשמה, אעפ"כ מודו דאם עיבדן בפירוש שלא לשמן פסולין. וה"פ דהת' בפ' הנזקין, ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו אמ' ספר תורה שכת' לפלו' גוילין שלהן לא עיבדתים לשמן, י"ל אע"פ דמיסתבר לישנ' הת' דלא עיבדתים לשמן כ"א בסתם, מ"מ יש לפרש שאמ' לו בהדיא עיבדתים שלא לשמן, שעקר שמן מהן דכ"ע מודו דפסולין. ואל תתמה שהרי אפי' אלשון משנה בכה"ג לא סמכינן, כדמוכ' ברי' מס' זבחים [ב' ע"ב], דדייק התם וזבחים דסתמן כשירי' מנלן אילימ' מהא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ולא קתני שלא נזבחו לשמן, שאם היה כך הלשון שלא נזבחו, היה משמע ששחטן סתם ואפי' הכי לא עלו, אלא גבי אשה דתנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול, ולא קתני שלא נכתב לשם אשה פסול, ואפי' הכי פסול, אלמ' אע"ג דתנן שנכתב שלא לשם אשה, דמשמ' שעקר שם אותה אשה ממנו, אפי' הכי דייק תלמוד' התם דסתמי' פסול, הרי אתה רואה דאפי' אמשמעות הלשון במשנה לא סמכינן, כ"ש אלשון תלמוד' דלא דייקי', ונפרש בו בלא עיבדתים לשמם כגון דעקר שמם מהן, אבל עיבדן בסתם כשירה והכי הלכתא. וה"נ מוקמי לרבא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמן, ורב נמי כותיהו, והכי מוכחי' נמי מהא דתני' בפ"ק דמס' סופרי' [ה"ד], לוקחין עורות מ"מ לספרים לתפילין ואין חוששין לעורות לבובין שמא הן, והת' מיירי במעובד', דאי בשאינ' מעובד' ליחזו אם הקרע עגול או משוך, כדמפר' הת' בפ"ב דע"ז [כ"ט ע"ב], אלמ' אפי' לתפילי' לא בעינ' עיבוד לשמן, ואי לא הוו עבודין ליחזו אם הקרע עגול או משוך, אלא ודאי בעבודי', דליכ' למיקם עלה כלל, וש"מ דעיבדן סתם כשר רק שלא יעקור שמן מהן, והך בריית' דמייתי בפ' השולח [גיטין מ"ה ע"ב], לוקחי' ספרי' מן הגוים מ"מ, נמי לא תיקשי, דאע"ג דעיבדן לשמן בסתם ולא לשמן בפירוש כשירים, דאמאי נחזיקם בחזקת שלא לשמן שעקר שמן מהן, והוי כבריית' דלוקחי' עורות מ"מ. וא"ת מאחר דאוקמי' לרבא כת"ק דפסלי בעיבדן שלא לשמן בפירוש, היכי מצי סבר רבא הכי, הא במה שיזמינם שלא לשמן לאו מילת' היא, י"ל הא דאמר רבא הזמינ' לאו מילתא היא, דוקא כגון הזמנת בגד למת דלאו גוף המצוה, ה"ה נמי הזמנת העור לתשמיש תפילין, דאותו עור שטלה עליהן, שימוש תפילין שפר"ש בגיטין, שטלה עליהן כגון טלאי בגדים, אבל בגוילין של ספר תורה דפ' הנזקי', זהו גוף המצוה, התם חשוב הזמנה אם הזמינו שלא לשמן שעקר שמו ממנו, אפי' רבא מודי דפסולי'. וכן בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, זהו עיקר המצוה אם עקר שמן מהן ודאי כ"ע מודו דפסולי', ואם עשאן בסתם כשירי'. והש"ר פי' זה החילוק אך שינה בזה, דהוא פי' דכל רצועות של תפילין חשוב תשמיש לתפילי' להכי הזמנה דידיה לאו הזמנה היא. ולפי' זה משמע הא דאמ' דת"ק סבר(י) עור בהמה טהורה כשירה אע"פ שלא עיבדו לשמו, יש לפרש אע"פ שעיבדן שלא לשמן שעקר שמן מהן, דהזמנה תשמיש דמצוה לאו מילתא היא לא לאיפסולי ולא לאכשורי, אבל בקלף של תפילין ובגוילין של ספר תורה ובחוטי' של ציצית, עיקר של מצוה, אם עקר שמן מהן, ודאי כ"ע מודו דפסולין ואם עשה בסתם כשר. ותדע דיש חילוק כדפרי' דהא בפ' נגמר הדין אמרינ', ורבא מאי טעמא לא יליף לה מעגלה ערופה דנאסר' בהזמנה, אמ' לך משמשין ממשמשין גמר לאפוקי עגלה ערופה דאיהי גופה קדשה, אלמ' דיש חילוק בין גוף המצוה ובין משמשיה. ומי' כ"ע מודו דמצוה לעבד לשמה בין גוף המצוה ובין תשמישיה לכתחילה, ורב נמי דאמ' מן הסיסין כשירה, פ' אע"פ שלא טוואן לשמן, מי' תלייתן וקשירתן בעי לשמה, והא דאמ' רב בפ' התכלת, דעשיית ציצית בגוי כשירי', לא קשי' מידי מדפ"ב דגיטין [כ"ג ע"א] גמר', הכל כשירי' לכתוב את הגט, דאמ' הת' גוי אדעת' דנפשיה קעביד, די"ל גבי גט (התירו) [החמירו] משום חומרה דאשת איש, אבל בציצית לא אמרי' אדעתי' דנפשי' קעביד כ"א לשמה.
